לא האדם הראשון היה

סיפור אדם וחוה בגן עדן נתפס בתודעה ההיסטורית הכוללת כסיפורם של האיש ואישה הראשונים שנבראו לאחר בריאת השמים והארץ וכל אשר בהם. אין דבר הגיוני יותר מאשר להבין כך את השתלשלות האירועים במעשה הבריאה. ולמרות זאת, ההגיון האנושי לא תמיד מסתדר עם העובדות הכתובות בפתח ספר בראשית. בדיקה מעמיקה מגלה שתפיסה זו של הסיפור היא, לכל היתר, אגדה שאין לה כל בסיס עובדתי על פי הכתוב שם. הנה תזכורת של סדר הדברים.

עד היום הרביעי של ששת ימי הבריאה, נוצרה התפאורה. השמים והארץ, מים ויבשה, צמחייה והמאורות. ביום החמישי נוצרו העופות והדגים, בלשון רבים. ביום השישי נוצרו החיות מרמש ועד לבהמות, גם בלשון רבים. לאחר מכן, באותו יום השישי, נוצר האדם, גם בלשון רבים, ובהמשך אותה שפה ולשון של היצורים הקודמים. אף ברכת פריה ורביה שניתנה לאדם, היתה משותפת גם לחיות שנוצרו באותו היום. ואז בא יום השבת, ורק לאחריו מתחיל סיפור אדם וחוה בגן עדן. על פי הפשט והמשתמע מן הכתוב, ביום השישי נוצר המין האנושי, ורק לאחר מכן, אחרי השבת, נוצרו אדם וחוה. זה הפשט וזה התהליך הטבעי יותר של התפתחות הבריאה שעליו מעידה תחילת פרשת בראשית.

אלא כאמור, הסיפור הובן אחרת עוד מראשית התודעה החברתית. חז"ל, בכותבם את הפירושים לסיפור, נתנו הסברים רבים לפיצול הגרסאות במקרא. חלקם פירש שסיפור אדם וחוה הוא משל של כל האנושות. חלקם חיזקו את האגדה והסבירו שסיפור אדם וחוה הוא בעצם הרחבה של סיפור יצירת האדם ביום השישי, ושלא התרחש לאחר השבת, כפי שכתוב. זאת אכן הדעה הנפוצה ביותר בתודעה היהודית והכלל אנושית. הפירוש מסתמך על המונח "אלה תולדות" בפתח סיפור גן עדן. המילה "תולדות", נאמר, מעידה על הרחבה של מה שהיה קודם ביום השישי, כפי שקיים במקומות אחרים, כך נטען, כאשר הכתוב בא להרחיב על מה שקדם לו. אמנם, עיון בכל המקרים האלו, היכן שמופיע המונח "אלה תולדות", מגלה שתירוץ זה לא עומד במבחן המציאות הכתובה בתורה. לא קיים כזה דבר בשום מקום אחר בתורה עם המילה "תולדות". לרוב, פסוק אחד או שניים מזכירים את שהיה, אך כל שאר הטקסט מספר על דברים חדשים שהתרחשו לאחר כל מה שקדם להם. בוודאי אין באף מקום אחר הרחבה מהסוג שנטען לגביה בסיפור אדם וחוה בגן עדן, שמשתרע על פני שני פרקים שלמים בספר בראשית.

קיימים גם הבדלים מהותיים בין בריאת האנושות ביום השישי לבין בריאת האדם בגן עדן. ביום השישי, כמו אצל העופות, דגים וחיות, כולם נבראו זכר ונקווה לצורך פריה ורביה. לאומת זאת, אצל האדם בגן עדן, כלל לא נוצרה חוה לצורך זה, והעניין נזכר רק לאחר אוכלם מעץ הדעת וגירושם מהגן. חוה נוצרה כי לא היה טוב לאדם לבדו. בשל כך, הוא היה זקוק לעזר כנגדו, גורם כלשהו שיאתגר ויחיה אותו, ולא לבת זוג לצורך פריה ורביה. כי אם כן, מדוע שאלוהים מנסה קודם למצוא לו שותף מבין החיות, כפי שכתוב? בוודאי אין האל חפץ בזה שהאדם יתרבה עם החיות. על כן, חוה נוצרה אך ורק למען שיהיה לאדם עזר כנגדו. עוד משתמע מכך, שברמת השלמות הראשונית שהאדם היה בה לפני אוכלו מעץ הדעת, עניין הפריה ורביה היה בשבילו דבר שברמה חייתית של קיום, כפי שכתוב ביום השישי כאשר ברכת פריה ורביה ניתנת לחיות ולאנשים שנוצרו אז, כאחד. כי לאדם בגן עדן לא היתה כל תאווה גופנית, ולא ידע כלל מוות, שהם שני גורמים עיקריים של הרצון בפריה ורביה.

בספר הזוהר מובא שביום השישי נוצר האדם רק בצורתו הגופנית, אך נשמתו היתה עדיין רדומה, או ברמת תודעה נמוכה. כמו החיות. כך כתוב שם שפירוש המילה "בצלמנו" מדבר אך ורק על הצורה הגופנית, ולא על נשמת האדם המתבונן. כי צלם זה תמונה חיצונית. רק לאחר השבת נוצר האדם עם תודעת השלמות עם אלוהיו. שלא כמו האנשים שקדמו לו והחיות, האדם בגן עדן מתבונן בסביבתו ומבין שיד האלוהים עשתה זאת. אדם שמגלה ומתחבר לרצון בוראו מתוך תודעה פנימית עמוקה. אדם שמסוגל להתבונן בטבע ולהבין את התהליכים שמתרחשים בה, כגון תהליך גידול עצים וצמחיה ועבודת אדמה שיוצרת אותם בגן. הרי, בשל כך הוא נברא, כי לא היה קיים אדם לפניו שידע לעבוד את האדמה. עתה מתברר שאכן נוצרו אנשים לפני האדם בגן עדן, אך הם לא עבדו את האדמה כי לא הבינו בזאת, הם היו אדיין ברמת תודעה חייתית שלא מסוגלת להבין את הטבע כדי לעבוד את האדמה. האדם בגן עדן לא היה, איפוא, האדם הראשון בעולם, אלא האדם הראשון שידע והבין את פועל בוראו. האדם הראשון שהיה בעל חכמה, בינה ודעת.

תפיסה זו חשובה כדי להבין טוב יותר שהאל ברא את העולם בתהליך מתפתח, על פי סדר ונוהל שהוא יצר בטבע, ולא במעשי קסמים וכשפים על-טבעיים. כפי שנאמר גם על ימי הגאולה המיוחלת, עולם כמנהגו נוהג.
-מנ