הקוף שהפך לאדם

תאורית האוולוציה של צ'ארלס דארווין בחקר התפתחות המינים על כדור הארץ, היא אחת מתאוריות המדע היותר שנויים במחלוקת. מעבק תרבותי עצום מתנהל סביב הנושא בארה"ב, למשל, בין הימין הנוצרי לציבור הליבראלי, במאמצים של הקואליציה הנוצרית למסד בבתי הספר גם לימודי בריאת העולם על פי ספר בראשית. לרוב, זאת גם תאוריה שקשה לאיכול אצלנו, אל אף חיבתו הידועה של עם ישראל למדעים. לא קל ליהודי המאמין, וגם ללא מעט יהודים חילוניים, לקבל את הרעיון שצורתו הגופנית של האדם התפתחה מזו של הקוף.

לפני שנעמיד את התאוריה במבחן האמוני, חשוב לציין שעדיין קיימת מחלוקת ניכרת בקרב מדענים סביב התאוריה כפי שהגה אותה דארווין. זאת על אף שהיא מקובלת בקונסנסוס המדעי כבסיס לחקר התפתחות המינים. רבות נטען לגבי ממצאיו של דארווין בעולם התפתחות הצמח, שמהם השליך גם על התפתחות החיות והאדם. רוב ההתנגדות נובעת מכך שלא קיימים די ממצאים ברורים המעידים על יכולתה של המערכת הגנטית לחולל שינויים כה מרחיקי לכת כדי להפוך מין אחד של יצור למין אחר, כפי שקיים בין זני הצמחים. אולם, מבחינה מדעית, תאורית האוולוציה נותנת הסבר נבון לגבי תהלכים ביולוגיים טבעיים שבהתפתחות הצורות השונות של המינים, מכורך תנאי הסביבה שלהם ורצון ההישרדות שקיים בכל הבריאות. אמנם, זאת בעצם מחלוקת מדעית, ולא מחלוקת עקרונית כפי שקיים בקהילות אמוניות. מבלי להתמודד עם ההיבט המחקרי, או לבחון האם קיים צידוק מדעי לאוולוציה, נבחן את ההיבט הרעיוני על פי סיפור בריאת האדם בספר בראשית, ובאופן כללי על פי רוח התורה.

ראשית, יש לציין שמחד, התורה איננה ספר מחקר מדעי של תהליכי התפתחות היקום וזני החיים שבו, אלא היא מעידה על אלוהי ישראל כיוצר הבריאה ונותן את הוראתו הערכית לאדם. אין בתורה כל טענה לגבי איך אלהים יצר את השמים והארץ. לא לגבי איזה פעולות של חלקיקי האטום המתחוללות בתהליך יצירת החומר, ולא לגבי אופן כינון המצפן הגנטי שמכתיב את צורות היצורים. מאידך, זה בדיוק תפקידו של המדע לחקור זאת. אמנם, זה לא מתפקיד המדע לנסות ולהוכיח שהיקום כולו נברא מכוחות טבעיים הנמצאים בו, וללא התערבות אלוהית במלאכת מחשבת. אין זו שליחותו של המדע, על אף שקיימים מדענים בשולי התחום שמנסים להוכיח זאת. העובדה היא, שככל שחקר היקום מתפתח, יותר ויותר מתגלה תבונת-על שקיימת בצורת מורכבתו ופועלו. האנושות אכן מתקרבת ליום שבו המדע והאמונה עתידים להתמזג יחד אל מסלול אחד. ובכל זאת, נכון לעכשיו, האמונה והמדע עדיין שייכים לשני מישורים שונים לגמרי בתרבות הידע האנושי. אדם נבון יידע להבחין במיקומו הנכון של ממצא מדעי ובהשלכותיו, בתוך מסגרת תבונתו האמונית. ולבסוף, לא ייתכנו סתירות בין האמת שבשניהם.

כאמור, התורה מעידה על הערכים התבונתיים והרוחניים של הבריאה, ולא על פרטי התהליכים הטכניים שבה. לכן מעולם לא נכתב בה פירוט התהליכים הביולוגיים, למשל, של יצירת האדם. הכתוב מעיד אך ורק על מהות היצירה, כגון יצירת האדם עפר מן האדמה. בוודאי אין להבין זאת כמעשה הפיכת ערימת עפר לאדם בשר ודם באמצעות פעלול כישוף. בוודאי אין האל מעיד בכך על תהליך היצירה כקסם על-טבעי. ומה עוד, רבות הזהירה התורה מפני אמונות תפלות בכישופים וקסמים. אלא יש להבין זאת כמשל ליצירת האדם החכם הראשון בגן עדן שידע את אלוהיו, מתוך תבונתו של אפסיות עפר האדמה. הרי, העולם כולו נוצר מעפר שהוא קרקע מוצקה שנותנת יציבות ומנוח ליצורים שבו - וגם מהווה מרבד מזון לכל הברואים. אף על פי כן, העפר מתפורר ועף ברוח כאילו לא היה, ואין בו כל צורה של ממש. כך האדם בגן עדן, מהתבוננותו בעפר האדמה, למד את הענווה בראותו את פועל בוראו, ובשל כך הפך לאדם הראשון בעל חוכמה, בינה ודעת. על כן הוא נוצר, כאדם נבון וחכם, עפר מן האדמה. כמו כן, התורה לא מעידה על אורך תקופת ששת ימי הבריאה שבה נוצרו השמים והארץ וכל אשר בהם, כולל המין האנושי בתהליך ארוך ומתפתח, לפני יצירת האדם בגן עדן. היא רק מונה את השנים מאז יצירת האדם בגן עדן. כל מה שקדם לו בששת ימי הבריאה, לאומת זאת, הם מחוץ למניין השנים, ובוודאי אין לקבוע את אורכם על פי ימים רגילים כימינו - כי החמה והלבנה כלל לא נוצרו עד היום הרכיעי. לכן, אם קיימים בחקר המדע ממצאים המעידים על מליארדי שנים של התפתחות כדור הארץ והמינים שחיים בו, הרי אין בזה כל סתירה לתהליך הבריאה כפי שמובא בספר בראשית.

כפי שבארנו ברשומה קודמת, לא האדם הראשון היה, ליצירת האדם הנבון הראשון בגן עדן קדמה יצירת המין האנושי ביום השישי, באותו היום (אותה התקופה) שנבראו גם החיות. הזיקה שבין האדם לחיה ברורה מאוד בהשתלשלות הארועים. הרי ביום החמישי נבראו העופות ודגים לבדם - עניין שבגינו מתבקשת השאלה: אם האנושות שנבראה ביום השישי אכן מובדלת מן החיות, מדוע ליצור אותם יחד באותו היום, ועוד לתת להם ברכה משותפת, הלא היא פריה ורביה? מדוע לא לברוא את החיות ביום החמישי, יחד עם העופות ודגים, כיוון שכל אלו מקורבים יותר במינם מאשר למין האנושי? חז"ל נתנו תשובה יפה למהות בריאת האדם כאחרון מבין כל היצירים, באומרם שהאדם נברא לאחר החיות כדי ללמדו ענווה. שאם יגבה ליבו, יזכיר לו האל שהיתוש קדם לו. אמנם אין זאת תשובה למהות בריאת האדם והחיה יחד באותו היום. אך ניתן ללמוד ממנה שהענווה היא התכונה היחודית שניכן בה האדם, ובשל כך הוא התפתח והפך לאדם נבון וחכם ונבדל מן החיות בגן עדן. כי חוכמה, בינה ודעת הם התכונות שמבדילות בין האדם לחיה. כיוון שהאדם הנבון הראשון נוצר לאחר השבת בגן עדן, משמע שהאנושות שקדמה לו, שנבראה ביום השישי עם החיות, היתה עדיין ברמה תודעתית נמוכה כמו החיות, ללא החכמה, בינה ודעת. על כן, נוצר המין האנושי הראשון יחד עם החיות, כי בשלב הראשוני, האדם היה עדיין ברמה תודעתית רדומה כמו החיות.

לכן, האנושות הראשונית שנבראה בים השישי, עברה תהליך ארוך של התפתחות מרמה תודעתית נמוכה. ואם כך מעידה התורה לגבי התפתחות נשמת האדם ותבונתו, הלא קל וחומר לגבי צורתו הגופנית? הרי, הטענה שלא ייתכן שהאדם, שהוא כתר הבריאה, התפתח מצורה של קוף, לא עומדת במבחן המציאות הידועה, שצורתו הגופנית של האדם מתפתחת מטיפה סרוחה, כפי שנאמר על הזרע, בתוך הרחם. הרי, הקוף הוא בוודאי יצירה נעלה יותר מטיפת זרע. מה גם, למי שלא מקבל התפתחות צורת האדם מצורת הקוף, ודובק במעשה כישוף של הפיכת ערימת עפר לאדם בשר ודם, נותר רק לשאול איך ניתן להאמין במעשה כישוף, במקום להתבונן בבריאה ולהבין את הסדר המופתי שכינן האל בכל תחום ותחום שבה? ושוב, הלא צורת הקוף נעלה היא, כיצירה, מערימת עפר שעפה ברוח?

לא ביקשה התורה להסביר באיזה תהליך התפתחותי או באיזה צורות נוצרו הבריאות, כי האל משאיר את חקר העניינים האלה בידי האדם הנבון שחפץ בלגלות את נפלאות פועל בוראו. ואם מחד, התורה מעידה על כל המשותף הנ"ל בהתפתחות התודעתית של האדם והחיה, ומאידך, חקר המדע מעיד על אפשרות של התפתחות צורת גוף האדם מצורת גוף החיה, אזי יש בכך גם עדות מהימנה שהצורות הגופניות של הברואים אכן התפתחו בתהליכים משותפים. עדות מהימנה שהצורה הגופנית של החיה התפתחה לצורת אדם, ולאחר מכן לאדם נבון.

ואם יגבה לב האדם ויהרהר בליבו שהוא נישא מעל החיה בתהליך הבריאה, יזכיר לו האל שהקוף קדם לו.
-מנ