בזכות החטא הראשון

זאת אמנם אמירה צורבת להתבטא בזכות החטא הראשון, אך אין מנוס מלהחל את רשומות האתר בבירור הנושא הראשון במעלה בתודעת האדם האמוני. חטאו של האדם הראשון (שייתכן ולא היה כלל הראשון, אך נבחן זאת ברשומה עתידית), אשר כתוצאה ממנו נפלה האנושות כולה אל קרב איתנים בין הטוב לרע.

בניגוד לתודעה המערבית-נוצרית לגבי מהות הסיטרא אחרא - הרע בהתגלמותו, אשר רואה בו ישות עצמאית נבדלת מפועלו של בורא עולם, התודעה היהודית רואה בסטן כי לבסוף עושה את רצון האלוהים. ברור הדבר, למשל, בספר איוב כאשר מבקש הסטן לפגוע בגיבור הסיפור והאלוהים מונע ממנו מלפגוע בגופו. זה גם ברור מהאמת האחת שכל מה שנברא ברצונו נברא, ואין דבר בבריאה שלא נברא אלא על ידו. אז מה, אם כן, עומד מאחורי ביקורת הדורות על האדם בגן העדן אשר בחר, בניגוד למצוות בוראו, לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע?

ראשית, יש לזכור שלא כצאצאיו, וכל דורות ההמשך לאחר החטא, האדם לפני אוכלו מעץ הדעת היה בתודעה אלוהית טהורה, כי כך הוא נברא. עד כדי כך טהור, שהוא כלל לא ידע רע. כל הבריאה כולה הייתה עבורו רק טוב. גם המוות לא היה עניין שבתודעתו, כפי שהוזהר שרק אם הוא אוכל מפרי העץ מות ימות. ובכן, במצב כזה, אין להשוות בין בחירתו לאכול מהעץ לבין חטאי כל צאצאיו עד לימינו. כי כולם, מאז, חוטאים מתוך מצב תודעתי של חוסר שלמות, אך האדם בגן עדן היה, לפני החטא, במצב תודעתי שלם עם אלוהיו. והשאלה המתבקשת היא: איך יכול אדם, שנמצא בחיבור שלם עם אלוהיו, לבחור במעשה שהוא בניגוד להמלצה שקיבל מבוראו? נאמר המלצה ולא בהכרח ציוויו או רצון, כי רצון הבורא לא נחשף כאן באופן גלוי וברור. הוא אמר לאדם לא לאכול מהעץ כי ביום אוכלו ממנו מות ימות. מה שמשתמע כציווי, הוא גם בחזקת המלצה. הבחירה עם לקיימה, או לא לקיימה - ולשלם את המחיר על כך בקבלת עונש המוות - ניתנה בידי האדם עצמו.

על כן, לשם מה בוחר האדם השלם הזה במעשה שעונשו כה כבד? לשם מה, מתוך שלמותו עם בוראו, מוכן האדם להקריב את חייו? הייתכן שיש בכך מעשה של קידוש שם האלוהים ועשיית רצונו הנסתר?

מבחן ההיסטוריה מעיד שלצד התוצאות השליליות שלו, החטא הראשון הביא גם לתוצאות חיוביות בתוך חברת האנוש. על אף הסבל הנורא שבא מפני המצאות הרע בקרב החברה, ברור לכל רואה שהבחירה בטוב גוברת לבסוף על הרע. האנושות כולה בהובלת עם ישראל, בעומדה אל מול הרע שבקרבה, ובבחירתה בטוב, זוכה בתיקון העולם ע"י מעשה האדם. אם לא כן, לא היינו יכולים להתקיים כאן היום ולקרוא שורות אלו. הבחירה בטוב מול פני הרע היא התכונה הרמה במעלתה שקיימת בכל אדם. תכונה זו כלל לא ידע האדם הראשון לפני אוכלו מהעץ. את זאת הוא ביקש, אפוא, ביודעו שזה רצונו האמיתי והנסתר של האלוהים. אחרת, בשביל מה להעמיד אותו במבחן ולנטוע את העץ בתוך הגן? הרי ברור שלא חפץ האלוהים בלשים מכשול בפני עיוור. ובשביל מה לשלוח את הנחש כדי לפתות את אשתו? המעשה כולו מעיד על כך שאלוהים רצה מהאדם לבחור בדעת טוב ורע ולקבל את האחריות על כך בעצמו, למען שיזכה בקרב על החיים בזכות עצמו, ולא כמתנה הניתנת כמעט חינם. בגאולת ישראל והעמים, עתיד להתברר שזכות גדולה נפלה בחלקו של האדם בגן העדן, על בחירתו הנבונה ועל הקרבתו.

על כן, הנה לנו שיחה אחרונה שקיים האדם עם בוראו, לפני שפעל כנגד אמרתו ואכל מפרי העץ. י

אלוהיי בוראי ואבי, יודע אני שאם לא אוכל מהעץ, חי לנצח אני בתוך הגן. לא אצטרך להתייגע כי כל פרי הגן בשפע אתה נותן. אשתי היא עזר כנגדי לי ובינינו אין כל תאווה. כיוון שחיים לנצח, גם אין בינינו דבר שמביא לנו צאצאים, ואין בהם כל צורך כי לנצח הם חיינו. שלמות החיים היא לנו בתוך הגן, ומחוץ קוץ ודרדר, רע ומוות. יודע זאת אני, אלוהיי ובוראי.

ובכל זאת מבקש אני לבחור כנגד מצוותך, אך על פי רצונך האמיתי המתברר מתוך כל המציאת הזאת שבראת. רוצה אני לעמוד במבחן של בחירה בין טוב לרע. לעמוד באתגר ולבחור בטוב. זה טוב יותר מאשר לא לדעת כלל לעמוד כנגד רע. כל פרי הגן נותן אתה בשפע אך רוצה אני לאכול מעמל כפיי וזיעת אפי. זה טוב יותר מאשר לקבל הכול במתנה. רוצה אני לדעת להיות אבא חנון ורחום כמוך לילדים משלי, זה טוב יותר מאשר לא לדעת רחם אב על בניו. מחוץ לגן, אלוהיי, קוץ ודרדר. רוצה אני להפריח את השממה ולהפוך את העולם כולו לגן כי טוב יותר הגן מקוץ ודרדר. ולבסוף, יודע אני שעל אף שאשלם על כך בחיי, מצאצאיי אתה תביא את אברהם אבי האומה המתקנת. את יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, הנביאים ומשיח קץ הימים - כדי להחזירנו לגן. יודע אני ששוב תפח בעפי חיים חדשים, ותחזירני לעולם החיים באחרית הימים, לעולם שכולו גן עדן. וזאת בזכות הבחירה של האדם בטוב, בעומדו אל מול פני הרע, שטובה בעיניך מקבלת גן העדן במתנה.

קח את חיי, כי שלך הם ולא שלי - בלבד שייעשה רצונך.י

-מנ